איבדתי קרובת משפחה שלי והרגשתי צורך לשתף את זה..
לא הצלחתי לעזור אומץ ולחשוף את זה בפני מי שכבר מכיר אותי..
ואת הסארי לא לבשת (סארי זה בגד הודי מסורתי)
הינה פניך דוממים
ועל פני רק דמעה ועוד אחת
כל המשפחה הגיעה
לחלוק עימך רגע אחרון מיוחד
אך את הפרחת את נשמתך
ואינך עוד עונה
כמה זה כואב
לראות שהמצב כך השתנה
ואיתך לדבר
אינני יכולה.
לעבור בקיבוץ ולראות את כל המקומות
להיזכר בכל רגע של משחק
ואפילו לראות את עצמי בקטן..
קטנה הייתי ולא מבינה הרבה
אבל עדיין זוכרת אותך ואת ביתך
איך הכל היה מסודר עם הניחוח המסחרר באוויר
וגם את הטעם מהפרות שסבא גידל
ואת האכלת אותי..




